ירון רביד - תריסר, שנתיים | טור אורח מאת נעם ניישול

לפני כחודשיים הנחית עלינו ירון רביד את תריסר, שנתיים - אלבום בהפקת גיל סמנטה, חריג עוד לפני שלחצתם על כפתור על כפתור הפליי כי 16 הדקות פחות ההאפצ'י מורכבות מלא פחות מ 12 רצועות מוזיקליות. צריך אומץ מיוחד בשביל לעשות דבר כזה.

לקראת ההופעה שבוע הבא בבית היוצר, ביקשנו מנעם ניישול לכתוב לנו, כמו שרק הוא יודע, על האלבום הזה.

ירון רביד | צילום מסך מתוך הקליפ לשיר 'פרדס חנה'

נעם כותב.

מה שבלט לי באוזניים הוא הניגוד, מצד אחד הצחוק המתגלגל, המפוכח, הציני, האוהב במילים של ירון.

מצד שני – החרדה הנגלית לעין, וזה שהוא איננו מסתיר אותה מן המאזין. עולם אישי ופנימי (או כמו שהוא עצמו ניסח במשפט שמופיע מול העיניים בספוטיפיי: "עולם עשיר, ברבע שעה") 

עולם כזה, ששייך גם לך, ששוטטת בו או שעודך משוטט. ומציאות בלתי – נתפשת! 

"בדיוק אני קקי"

אני מאזין שוב ושוב ושוב ועדיין לא יודע איך ירון עושה את זה? או כפי שהוא עצמו שואל בשיר הראשון: " מה תרחיש הייחוס"? 

עוד עניין שמשך מאוד את תשומת אוזניי כאן הוא: המסגרת המוסיקלית "הרגילה". באלבומים שמתארים מצב כאוטי השימוש בסאונד מוקצן וחריף, פה – כביכול יש "מסגרת צלילית" רגילה, לא חורכת דציבלים. ויש בזה משהו שמיטיב לדייק את הסיטואציה עוד יותר.. כאילו שואל בסאב טקסט – התרגלנו? התרגלנו..

וירון, כמו משורר מיומן משאיר מקום להדהוד המילים.

מציאות כזו אולי קשה מאוד לשנות בעזרת מיני אלבום, אולי רק לשקף אותה. – לאט לאט, ובחיוך.

לסיכום – האלבום הזה משקף שינוי שחייב להתחולל בכתיבת אקטואלית בעיני – קודם כל מה שקורה בבית, וכפועל יוצא מזה אל החוץ, ולא להיפך.

לא "לאומיות", לא קולקטיב, 

אלא – אהבה יוקדת למקום שמתיש, שמאכזב, שמעצבן, ועדיין חזק מכל אנרגיה רעה..

"אין כאן שום סיבה לשמוח ולא רואים כבר את הסוף". – נכון, המשפט הזה נכון לכל נקודה, בזמן ובחיים. ואפשר גם לקחת את האלבום הזה כמוסר השכל על משברים שעוד יבואו, ועל פתרונם.

---

נעם ניישול משמח לנו את הפיד במילים מפרגנות למוזיקאיות ומוזיקאים מסצנת האינדי המקומית כבר מלא שנים. הטעם שלו רחב ומגוון והוא חשף את כותב שורות אלה לכמה אלבומים מדהימים לאורך השנים. חוץ מהבלוג שלו, בנועם - בלוג מוסיקה ששורטת, נעם גם מארח בביתו שלל אמנים לטובת הפודקאסט - און דה רקורד.

מוזיקה לסופ"ש

כמדי פעם ריכזנו לכם כמה גופי מוזיקה ששווה וכדאי לשים להם אוזן כי נעים ונחמד ונוגע. שישה סינגלים ושני אלבומים ששיקחו אתכן ואתכם לכל מיני כיוונים. בלי יותר מדי מילים נוספות - מה שחשוב נמצא בדיוק פה למטה.

אידיסיס - ברלין

איזו טינופת משובחת היא זו. כנראה החביב עלינו של טל אידיסיס שלוקחת אותנו לברלין ההיא שלא קשורה למחירי המילקי. שיר פאבים סקסי וחצפצף, מקושט בקליפ תיאטרו-קברטי משהו. אוי ברלין ברלין, נראה לי תפסנו קצת ראש.

איתי דדון - לא לפחד

השיר נפתח כדלת לאגן הים התיכון ותוך מספר רגעים קצב פופי משנה את התנועה של הגוף ומוסיף לה תנועה כמעט ובלתי נשלטת בצוואר המאזין, כאילו לומר 'אם אני לא יכול…, אז תרקדו אתם'. פופ-רוק-ים תיכוני, את השיר כתב איתי מתוך התמודדות עם המלחמה שהיא חיי היומיומיים שלו מאז הניתוח שהותיר אותו נכה.

שרון מאור - נוסע בתוכך

המנון רוק נוסף מבית היוצר של מאור. מחוספס וחשוף על הקונפליקט הנצחי שבין מחויבות לחופש, ובין היציבות של הבית לשיגעון של היצירה. רצועת רוק בועטת, שמביאה אל קדמת הבמה את נפשו המורכבת של אמן המנסה לתמרן בין שני קטבים -  הקמת משפחה ובניית בית יציב מחד, לבין הבעירה הפנימית הבלתי פוסקת לחופש, להרפתקה וליצירה חסרת מעצורים.

רוית לירון - לא לברוח מכאב

שיר של נחמה, אמפתיה ותקווה, לא שיר שמנסה לפתור את הכאב או לבטל אותו, אלא כזה שמכיר בו ונותן לו מקום. מתוך ההבנה שלעתים דווקא המקומות הכואבים ביותר הם אלה שמבקשים את תשומת ליבנו, ומזמינים אותנו לצמיחה, שינוי והתפתחות. כמו יד שמונחת בעדינות על הכתף, ומזכירה שגם בתוך החושך אפשר למצוא משמעות, כוח ואור.

איילת בוקר - הטוב יגיע

שיר השראה מלא עומק רגשי ותודעתי, Adult Contemporary ארצישראלי, רדיופוני, קליט וסוחף, מלודי ונכנס ללב בקלות. משהו בין רייכל לפלס, הקול הייחודי של בוקר, סינגר סונגרייטרית, מביא חום נשי בוגר המשתלב בלחן העשיר בנגיעות אתניות ואקוסטיות. שיר שהוא מסר, אז תקשיבו.

שקד אלון - קולי

קולי, בסגנון פולק כנעני רוחני, משלב השפעות בולטות מהמזרח הקרוב והרחוק. הכלים האקזוטים כמו הלירה והדילרובה ההודית נותנים לשיר ניחוח של כור היתוך בו מתערבבות תרבויות שונות תחת מעטפת השירה.  

קולי הוא שיר של געגוע לאהבה ישנה, כזו שקיימת בלב גם אחרי שנים.

יונתן קונדה - הַשְׁגָּחָה פְּרָאִית

קונדה, מחלוצי הספוקן-וורד בארץ וממייסדי להקת הראפ סיסטם עאלי. משורר, ראפר, שחקן, מוסיקאי מחנך ואבא, משחרר אלבום בכורה של ספוקן-וורד ראפ וגרוב שנוגע בעומק הכאב וגם התקווה של הבחירה לחיות כאן. האלבום השגחה פראית הוא אסופת רשמים, סיפורים, ותפילות מתוך המסע הפרוע, העמוק והמתמשך הזה אל הסיפור, המקום והשפה שלנו כאן.

בא לכם רק שיר אחד? מִשְׁאָלָה ما شاء الله

עמליה סמול - Something New

אלבום בכורה דרים-פופי מתוק וכובש. עמליה גדלה בין ארצות הברית לישראל, וההתנדנדות הזו בין שתי המדינות מורגשת לאורך כל האלבום. עמליה נוגעת בשאלות על אהבה אכזבה, זהות וגעגוע. הוא מכיל בתוכו תקופות רבות בחיים- אובדן של אביה, התבגרות, וצמיחה.

רוצים להתחיל מטעימה? Tides אחר כך תרצו עוד.

הבמה שלך - גידי פרחי

יותר מכל דבר אחר, זו דווקא הנגינה שמאחורי השירים שתפסה אותנו באלבום החדש של גידי פרחי - שירי שדה. לא מפתיע באמת בהתחשב ברקע המוזיקלי המרשים שלו.

פרחי החל את דרכו בלימודי ג'אז באקדמיה למוזיקה בירושלים ובהמשך העמיק במסעות מוזיקליים בין ארצות הברית להודו, שם למד מוזיקה הודית מסורתית. לאורך השנים פעל בעיקר כקונטרבסיסט בהרכבי פולק, ג'אז, בלוגראס ומוזיקה מאולתרת, ובנה לעצמו קול ייחודי המשלב הקשבה עמוקה, פשטות ויכולת מיוחדת לספר סיפור. האלבום נע בין פולק־רוק, בלוז מחוספס, בוסה נובה, ג'אז ובלדות אינטימיות.

ביקשנו מגידי לספר לנו קצת במילותיו על האלבום והדרך אליו.

לצאת מאחורי הקונטרבס: גידי פרחי על הדרך לאלבום סולו ראשון

צילום: אנני לאטונן | עיצוב: נדב ברקוביץ'

הגעתי לברלין לפני בדיוק 20 שנה. עוד לפני כן בירושלים, ובמשך שני העשורים האלה, השפה העיקרית שלי על הבמה הייתה הבס.

ניגנתי קונטרבס ובס חשמלי בהרבה הרכבים - בשנים הראשונות ג'אז, רוק, פולק, קאנטרי, בלו גראס, מוזיקה ערבית, טורקית והודית, ובשנים האחרונות בעיקר מוזיקה מאולתרת. לא משנה מה היה הז'אנר, התפקיד שלי תמיד היה להחזיק את הקרקע, להדביק את הגרוב. התדרים הנמוכים היו בשבילי אז - ועדיין - עולם ומלואו.

בשנים האחרונות התחיל להבשיל בי משהו אחר.

אמנם כבר יצא לי לשיר בפרויקטים משותפים בעבר, אבל הרגשתי בהדרגה צורך לצאת החוצה עם שירים ומילים במסגרת שהיא לגמרי שלי. טיפה בשביל האגו, ובעיקר כי הרגשתי שאני חייב, בשביל עצמי, להביא את הקול שלי בלי להתחבא מאחורי כלי נגינה גדול במיוחד, תפקידי אורח או שותפים ליצירה.

הרגשתי שיש רגשות, חוויות וסיפורים אישיים שדרשו מילים, מילים שנאמרות דרכי. ולמרות שמחצית מחיי חייתי מחוץ לישראל, הם דרשו את שפת האם שלי, עברית. זה לקח לי 50 שנה, אבל בסוף מצאתי את האומץ לגשת למיקרופון ולהוביל את האלבום לבד לגמרי - ככותב, מלחין וזמר.

כך נולד "שירי שדה".

כשהגיע הרגע להקליט את השירים האלה, היה לי ברור שאני לא רוצה אלבום של "הפקת יתר" ושלמות. אני מאמין גדול בלתפוס רגעים חיים. המוזיקה צריכה לנשום, להיות חשופה, ואפילו קצת פגיעה.

הייתה לי הזכות האדירה לעבוד עם נגנים נהדרים שמרגישים בנוח עם יצירה חיה: דניאל פרידמן, נישאד פאנדי, ג'ואל ג'ונס, וסטיב שופילד (רובם חבריי להרכב המוזיקה המאולתרת ״Genes”). הנגנים שמעו את המוזיקה לראשונה רק כשהם נכנסו לאולפן. לא היו לנו חזרות מוקדמות ועבודה מדוקדקת על פרטים. נכנסנו יחד לחדר אחד בברלין, ובילינו חמישה ימים אינטנסיביים בהקלטה חיה - וכך רוב השירים הוקלטו. 

המטרה הייתה לתפוס את הטריות, את הרגש הקמאי, ואת הקסם החד-פעמי של החיבור הראשון בין נגן לבין מלודיה שהוא רק עכשיו הכיר. זה דורש המון אמון, אבל התוצאה היא מוזיקה שמרגישה כמו סיפור, כמו שיחה אמיתית בזמן אמת. ההחלטה לסמוך על התהליך בלי לנסות לשלוט בו נתנה לי חופש ליהנות ממנו.

באלבום משתתפים גם מוזיקאים אורחים נפלאים כמו ג׳וקה פרפיניאן, אינגו גבריאל, וגם - זכות השמורה למי שחי מחוץ לישראל - חסן אבול פאדל (סוריה), מוון יונס (כורדיסטן), סרקן קי (טורקיה) וחאקם וואבי (פלסטין).

"שירי שדה" הוא אלבום של תשעה שירים, שמחברים בין עולמות של פולק, רוק, בלוז, בוסה-נובה ושורשים אוריינטליים. מעבר לז'אנרים, זה אלבום על מחזורי החיים. אלה שירים על גאות ושפל, על שדה ורוח, על התקרבות לזוגיות ולעצמך, ועל הכמיהה התמידית, המובנית. 

צילום: אקיל קודמנצ'יני

למרות שהאלבום נוגע במקומות חשופים ולפעמים מורכבים, אני חושב שבסופו של דבר זה אלבום אופטימי. ממש לא רציתי אלבום שמחליף תהליך ריפוי אישי - זה היה מרגיש לי קצת כמו ניצול של המאזין. האלבום, בעיתוי הנוכחי, בא ממקום בריא, מוקיר תודה, מקבל ומשתף. 

האלבום יצא באופן עצמאי, והדפסתי מהדורת וויניל מוגבלת של 200 עותקים. זה מרגש להחזיק את המוזיקה שלך בידיים. להניח את המחט ולתת לאלבום להתנגן מתחילתו ועד האמצע, ואז לקום מהספה כדי להחליף צד ולשמוע עד הסוף. 

אני מזמין אתכם להקשיב.אני עובד על הופעה או סבב הופעות קצר בישראל. פרטים יגיעו.״שירי שדה״ זמין בכל הפלטפורמות. הוויניל זמין בבאנדקאמפ.